פעילות הורמון הגדילה בגוף האדם

אופן פעילותו של הורמון גדילה בגופנו

עצמות ארוכות (Os longum) הן העצמות המרכיבות את הגפיים שלנו – ידיים ורגליים. הן מחולקות לשלושה מבנים עיקריים. אך אננו נדבר על קצה העצם (אפיפיזה) מורכב בעיקר מעצם ספוגית ומכיל את סחוס הגדילה. האפיפיזה של העצמות מגיבה להורמון הגדילה במישרין.

בלוטת התימוס ממוקמת מאחורי עצם החזה (sternum) ובין הריאות, היא פעילה רק עד גיל התבגרות. לאחר גיל ההתבגרות, התימוס מתחילה להתכווץ – להתנוון ומוחלת בהדרגה ברקמת שומן. טרם ברורה השאלה של בלוטת התימוס, שכן היא גדלה בהשפעת מתן זריקות של הורמון גדילה ומתנוונת כשפגה השפעתו, כשם שהיא מתנוונת בגוף התקין בתום תקופת הגדילה.

·         האבר השני, המשתתף בפעולת הורמון הגדילה הוא הינו בלוטת התריס שבלעדיה אין תגובה לזריקות הורמון גדילה. כאשר הורמון התירוקסין מופרש מבלוטת התריס, יכול הורמון הגדילה לפעול, כלומר שבעת טיפול בהורמון הגדילה רצוי ללוות בכמות מזערית של הורמון תירואידין.

·         האיבר השלישי, המספק את הפחמימות הדרושות לגדילה הינו הלבלב (פאנקריאס), המשחרר את הורמון גלוקאגון (המגביר את רמות הסוכר בדם ויוצר תגובה היפרגליקמית) בהשפעת הורמון הגדילה.

·         מתן הורמון גדילה אינו מגביר את התיאבון, אלא משפר את ניצולו של המזון.

על בלוטת התימוס

בלוטת התימוס מורכבת משתי אונות המסתרעות מבלוטת התריס כלפי מטה ומסתתרות מאחורי עצם החזה (סטרנום), עד לצלע הרביעית.

·         התימוס מגיב באופן חזק ביותר לגבי מצבי דחק (סטרס). במקרה כזה הוא משחרר לדם נוקלאופרוטאין וגלובולין. נוקלאופרוטאין נושאים אנרגיה והגלובולין נושא נוגדנים. תגובה זו נעשית תוך המרצה מצד בלוטת יותרת הכליה (אדרינל), לכן נצפה הקטנה בגודל בלוטת התימוס ע"י הורמון קורטיקוטרופין וקורטיזון. הגדלת בלוטת התימוס נצפית במקרים שבהם בלוטת יותרת הכליה נחלשת.

·         לבלוטת התימוס יש קשר כנראה בתפקוד עזר לגבי בלוטות בעלות מהפרשה פנימית, תפקיד זה שונה בכל אדם לפי מאזן הבלוטות.

על בלוטת הלבלב (פאנקריאס)

בלוטת הלבלב מפרישה מיץ לבלב, המכיל את האנזימי הפאנקריאטין (אנזימים המפרקים את שלושת אבות המזון – פחמימות, חלבונים, שומנים), אשר מועברים ישירות לתריסריון, כדי לעכל את המזון.

את איי הלאנגארהאנס. הם מייצרים שני הורמונים המסדרים אחוז אחד מרקמות הלבלב מהוות  חילוף החומרים (מטבוליזם) של הפחמימות בגופינו – גלוקאגון ואינסולין.

מבחינים באיים אלה כ- 4 סוגי תאים:

1.      תאי אלפא: מסודרים בהיקף ומכילים גרעין הנצבע בצבעים חומציים. הם יוצרים את ההורמון גלוקאגון, המגביר את רמות הסוכר בדם.

2.      תאי בטא: מספרם גדול יותר והם רוב התאים. תאי בטא מכילים גרעין קל ויוצרים את ההורמון אינסולין, המוריד את רמות הסוכר שבדם.

3.      תאי גמא: דומים לתאים הקודמים, אולם אינם מכילים גרעין.

4.      תאי דלתא: הם מפוזרים לרוב ומצויים רק באדם, יש לתאים אלה תגובה רגנרטיבית (מחדש תאים) טובה.

·         ההיפותלמוס מפריד את ההפרשה של הורמוני הלבלב.